למן נ' חופש נופש וספורט בע"מ

פסק דין

1.         ביום 15.6.11 רכש התובע אצל הנתבעת מנוי לחדר כושר, וביום 16.11.11 חידש הוא את המנוי, לו ולרעייתו סופיה, לתקופה שתחילתה ב- 5.12.11 ועד ל- 8.3.13 (דהיינו שנה ו- 3 חודשים) תמורת סכום של 3,555 ₪ ששולם ב – 2 תשלומים באמצעות כרטיס אשראי.

(חלק מן התקופה – 3 החודשים שמעבר לשנה, הינם תוצאה של "הארכת תקופה לפי אישורים רפואיים" כפי שיובהר עוד להלן בהמשך) .

2.         לטענת התובע, במהלך תקופת האימונים החלו הוא ורעייתו לחוש שלא בטוב. הוא עצמו החל לסבול מהפרעות בקצב הלב ואושפז פעמיים בבית חולים (ר' אישור רפואי מיום 13.6.12) ואילו אצל רעייתו הופיעו בעיות אוטופדיות ותגובות אלרגיות למי הבריכה (ר' אישורים רפואיים מ- 13.6.12 ו- 14.6.12).

3.בעקבות כך ובהוראת רופאיהם, הפסיקו התובע ורעייתו להתאמן. לטענת התובע, ביום 15.6.12 (כ- 6 חודשים לאחר תחילת התקופה) פנו הם לראשונה אל הנתבעת בבקשה לביטול המנוי ולהחזר כספי בעבור החודשים שבהם לא יכולים היו הם ללהמשיך באימוני חדר הכושר והבריכה.

4.אלא שאז – כך לטענת התובע – התקשו הם לקבל תשובה לפנייתם ורק בחודש ספטמבר 2012 הודיעה להם הנתבעת כי המנוי בוטל, אלא שהם לא זכאים להחזר כספי בגין הביטול וכי המסמכים הרפואיים שצורפו לבקשתם אבדו.

5.         התובע, הטוען כי כל נסיונותיו ליצור קשר עם מנהל הנתבעת, לרבות מכתב שהפנה אל הנתבעת ביום 11.9.12 (ר' המכתב) עלו בתוהו, פנה לבסוף אל המועצה הישראלית לצרכנות על מנת שזו תסייע לו בקבלת ההחזר הכספי ואולם גם לפניות החוזרות של המועצה לא הגיבה הנתבעת ובמקביל לכך גבתה ממנו באמצעות כרטיס האשראי שלו, את מלוא התשלום.

6.         בעתירתו לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי בסך 5,581 ₪ (החזר של 2,581 ₪ בגין פרק הזמן בו הוא ורעייתו לא עשו שימוש בשירותיה, 1,000 ₪ בגין עגמת נפש ו- 2,000 ₪ פיצויים לדוגמא), טוען התובע טענות אלה:

בעת חידוש המנוי ביום 16.11.11, לא בקשה ממנו הנתבעת להציג בפניה אישורים רפואיים, כפי שהיא נדרשת לעשות על פי חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) תשנ"ד-1994.

לפי הוראות החוק, מרגע שהוצגו בפני הנתבעת אישורים רפואיים המלמדים על כך שהוא ורעייתו מנועים מלעשות שימוש בחדר הכושר ובבריכה, היתה היא מצידה מנועה מלהמשיך ולספק להם שירותים אלה. משכך, בהמשיכה לגבות מהם את התשלום בעבור המנוי, נהגה היא כלפיהם בחוסר תום לב והתעשרה על חשבונם.

מנוי שנתי לפעילות ושימוש בחדר כושר מהווה "עסקה מתמשכת" כהגדרתה בסעיף 13ד לחוק הגנת הצרכן תשמ"א-1981. לפיכך, בהתאם להוראת סעיף 13ד(ג) לחוק זה, היתה הנתבעת חייבת לבטל את עיסקת התקשרותו עמה בתוך 3 ימים, לעצור את יתרת חיוביו בגינה ולהשיב לו את הכסף שכבר נגבה ממנו, לאחר שהוא פנה אליה בדרישה כי תעשה כן.

בנסיבות שבהן עומדת הנתבעת בסירובה לבטל את העיסקה, הרי שלפי הוראת סעיף 13ד(ד) לחוק קמה לו הזכות לתבוע ממנה גם "פיצויים לדוגמא", ללא הוכחת נזק.

7.         בכתב ההגנה שהוגש מטעמה, העלתה הנתבעת את הטענות הבאות:

התובע הדורש ביטול עיסקה של מנוי זוגי, הגיש את התביעה לבדו בשעה שהיה עליו לצרף אליה גם את רעייתו.

קודם לחידוש המנוי, הציג התובע בפני הנתבעת מסמכים רפואיים ומסמכים נוספים המלמדים על נסיעות של התובע ורעייתו לחו"ל בתקופת המנוי הקודמת (נ/1). על בסיס מסמכים אלה מהם עולה כי השניים לא ניצלו את מלוא תקופת המנוי הקודמת שלהם, הוספו לשניהם יחדיו 188 ימי ארכה למנוי, כלומר 3 חודשים לכל אחד (ר' ההערה בטופס החידוש מיום 16.11.11 – "קבלו הארכת תקופה לפי אישורים רפואיים").